גנבות עובדים בבתי דפוס
מדובר בבעיה שלא מרבים לדבר אודותיה. אבל היא הייתה קיימת תמיד וקיימת עדיין מדובר בעובדים בבית הדפוס הגונבים עבודות מבית הדפוס שבו הם עובדים
תחקיר של דפוסגרף מגלה תמונת מצב עגומה, אבל מורכבת מאידך שבה נוטלים חלק: בעלי בתי דפוס תמימים או אפטיים. עובדים מושחתים או כאלה הפועלים לעיתים מתוך מצוקה כלכלית קשה מאוד שנקלעו אליה ובצידם לקוחות, שמוכנים לכך למרות שהם יודעים כי מדובר למעשה בדבר בלתי חוקי בעליל.
הסקירה שכאן מתייחסת לארבעה מקרים. אבל ההערכות הן שזה קיים בעוד עשרות בתי דפוס ועסקי דפוס ברחבי הארץ.
המקרה הראשון התרחש באחד מבתי הדפוס הגדולים והמובילים בישראל שנקלע לאחרונה לקשיים כלכליים כבדים המאיימים על עצם קיומו.
בבית הדפוס הזה עבד במשך מספר שנים דפס מקצועי מאוד, שהיה כבעל הבית בבית הדפוס. לכן, הוא יכל פעמים רבות להרשות לעצמו לקבל לידיו עבודות פרטיות של עבודות שונות בהדפסות. הדפסת פליירים
בדרך כלל מדובר היה בסוגי עבודות שכללו פליירים בכמויות גדולות מאוד, או פרוספקטים שניתן להדפיסם במהירות. לא מסוג העבודות שמחייבים הזמנות ובקרה חשבונאית.
כך במשך שנתיים כמעט. המכונה של בית הדפוס הגדול עבדה ועבדה. על אפס רווחים לבית הדפוס. העובד היה מנצל בזריזות שעות מתות או שעות הפסקה ולעיתים גם שעות לילה על מנת להדפיס את העבודות הפרטיות שלו.
באופן הזה הוא הצליח לשלשל לכיסו עשרות אלפי שקלים.
כאשר נודע הדבר לבעל הבית. הוא עמד בפני דילמה. האם עליו לדווח על העובד מעבר לפיטוריו המיידים? להגיש נגדו תלונה במשטרה? לבסוף הוא החליט רק לפטרו ביודעו כי אם יגיש נגדו תלונה במשטרה ואפילו אם האיש יענש הוא, בעל בית הדפוס ובית הדפוס שלו, עלולים להינזק כפליים, בשמם הטוב ובכך שלקוחות עלולים יהיו להדיר רגליהם מבית הדפוס, אם ישמעו על סוג כזה של רשלנות.
בתקיפות הוא ביקש ממנו להחזיר חלק מהכסף שקיבל. אבל העובד טען לפניו כי הוא שרוי בחובות גדולים ואין לו אפשרות לוותר.
אותו בעל בית הדפוס נאלץ לבסוף לוותר והסתפק בפיטורי העובד.
במקרה נוסף מדובר היה בשני עובדים, מנוסים ומקצועיים ובעלי שם אפילו שכל ניהול רצפת הייצור של אותו בית דפוס גדול הייתה נתונה תחת ידם.
עבודתם של אלו הייתה מתוחכמת יותר מאותו עובד של בית הדפוס הגדול שרק עבד בזמנים קצובים.
השניים רשמו על גבי ההזמנות שקיבלו מהלקוחות נתונים פיקטיביים בשעה שלמעשה ביצעו עבודות כפולות ומכופלות.
על פי ההערכות מדובר היה במאות אלפי שקלים, אותם הצליחו לשלשל לכיסם.
גם הם נתפסו לבסוף ולא הוגשה נגדם תלונה בשל החשש של בעלי בית הדפוס הגדול לשמם הטוב.
לעומת זאת הם דאגו באופן תקיף לפיטוריהם ודאגו בדרכים שונות למנוע מהם מציאת עבודה אחרת.
במקרה השלישי הייתה כבר התערבות משטרתית.
הוא אירע לפני שנים. אצל חברה גדולה שעסקה ביבוא נייר.
במקרה הזה- אחד ממנהלי החברה עצמה, היה נוהג לבוא בלילות או בשבתות ולהעמיס על משאית כמויות של ניירות הדפסה. את הערמות הללו היה נוהג לאגור במחסנים של חברו ואחר כך הם היו מוכרים את זה לבתי הדפוס, בחצי מחיר.
התרמית נתגלתה לבסוף. האיש נענש באופן פלילי.
במקרה הרביעי, מדובר היה בבית דפוס קטן אך ידוע שם מתל אביב.
וכפי שמספר זאת בעל אותו בית דפוס-" לפני מספר שנים קיבלנו לעבודה אדם שנראה לנו חרוץ מאוד. הוא אמר לנו שיש לו משפחה והוא צריך לעבוד גם בלילות ואם נוכל לאפשר לו זאת. אפשרנו לו זאת ומקץ שנה לערך, הסתברה לנו לפתע הסיבה האמיתית לחריצותו זו. יום אחד באופן אקראי אני מגיע בלילה לבית הדפוס ורואה בפתח לקוח בלתי מוכר. שאלתי אותו למה הוא מחכה והוא השיב לי כי הוא מחכה "לבעל הבית" של בית הדפוס שאצלו הוא תמיד מדפיס. התחוור לי פתאום כי "העובד החרוץ" נהג בעצם לגנוב עבודות בלילות ואת הכסף היה משלשל לכיסו. כמובן וללא כל שהיות פיטרנו אותו".
חשוב עם זאת לציין כי כל המקרים הללו הם מקרים לגופם ואין הם מעידים חלילה על מצב כללי השורר כיום בענף הדפוס ובו החלק הארי והעיקר של בתי הדפוס עובד עם עובדים נאמנים ומסורים לעבודתם.
אבל בכל מקרה וכמו שאומרים "לא יזיק מעולם לפתוח עין עירנית יותר".
